דרוג:

מאת: יעל לוטן, מנכ"לית משרד יחסי הציבור 'לוטן תדמיות'

כשהמושג 'גאון' עולה, מתלווה אליו התחושה כי לא ניתן להסביר ולהגדיר מהו הדבר המדויק עליו מושג זה מצביע. יש נטייה לעטוף את היצור ה'גאוני' במעטה של מסתורין, להאמין שמדובר ביש מאין, שהיצירה והיצירתיות מגיחים לעולם דרכו בין רגע, ויאמר – ויהי אור, וירא כי טוב.
במאמר זה אנסה להגדיר את גרעין הגאונות ולהראות כי מעטה המסתורין בר פיצוח, שדברים פשוטים מכפי שהם נראים, בהשראת דבריו של רון האברד כתגובה למאמר אודות גאונות שפורסם ב"נשיונל אינקווירר" בשנת 1980.

בכדי להבין את הדבר עליו מצביע מושג זה יש לפנות למספר גאונים מוכרים, לצורך העניין אדיסון, סוקרטס, שייקספיר ואיינשטיין, ולנסות למצוא ביניהם קווי דמיון, מכנה משותף ממנו ניתן להקיש על יסודות המושג. אז אילו קווי אופי והתנהגות אכן משותפים לאנשי הגדולה הללו? נתחיל מעשייה.
עשייה מרובה ובלתי מתפשרת בדרך לסיום המשימה או הפרויקט בהצלחה. הוא דבק במטרתו ויודע בדיוק מהן הסיבות לעשייה ומה היא צפויה להניב עבורו – לשם כך הוא מגייס את כלל משאביו ושולט בזמנו ובחייו ברמה הגבוהה האפשרית לו.

תוך כדי כך איננו מוטרד מדעות הסובבים אותו אודותיו, מהדעות הקדומות הרווחות או מכישלון – להיפך, הוא מברך על השיעורים שלא מפסיקים ללמד אותו כישלונותיו, כצלף המכייל את כוונתו. ידע הוא לחמו וכנות היא חמאתו, הוא מתאפיין בנטייה עקבית להפיק לקחים מאירועי החיים ולהיות כנה מול אחרים ומול עצמו בדרך, הוא יודע שכנות היא כלי יעיל ושמעבר לאצילות שבה, היא חוסכת בזמן ובמשחקים. הוא לא מכיר פסימיות מהי כי יודע שהיכן שימקד את מחשבותיו – לשם הוא ימשך, לכן מאמין שיצליח עוד לפני שהתחיל ומתחיל רק לאחר ששקל והעריך כמיטב יכולתו את השתלשלות העניינים הצפויה לו.

יעילות ופרטים קטנים הם גולת הכותרת, לעשות כמה שיותר בכמה שפחות זמן ובצורה הטובה ביותר האפשרית. אפילו סיכונים הם עניין מרגש עבורו, הוא מתלהב תוך כדי התקדמות, הרי האופק רק נפתח עוד ועוד והמהמורות מרעננות את תחושת העצמיות, שומרות עליו דרוך וחד. הוא לא ממתין שתנאי השטח יהפכו אופטימליים, אלא הופך את נקודת המבט שלו כך שהם יהפכו, יחד איתה, לאופטימליים, והוא פוסע בשדה המערכה, בטוח וממוקד.

בדרכו יתקל באנשים שיקדמו אך גם יעכבו אותו, הוא יודע איך לגשת אל אנשים ולרוב גם יצליח לרתום אותם לעזרתו, רק צריך להבין מאיפה הם באים ואיך ניתן למלא אותם באותה ההתלהבות השוכנת בתוכו. לעולם לא מכביר במילים, כשיש לו מסר להעביר הוא מוצא את הדרך הברורה והתמציתית ביותר, האמת צריכה להיות פשוטה, כך הוא מאמין, גם אם קשה. למרות הצעידה הנחושה, הוא בהחלט יודע לשמור על קור רוח וסבלנות כאשר הן נדרשות, שכן הוא איננו נמצא לבד על פני הכדור ומשתף פעולה עם גורמים שונים.

גם בזמן שעליו להמתין ישתמש לטובתו, תמיד יש עוד משהו שאפשר לעשות. מעבר לשכל יעיל ומחודד, הוא מסתמך על אינסטינקטים רגישים ומכווננים היטב ונותן לגוף לנווט אותו כשהוא נותן את אותותיו, כאדם הוליסטי, הוא נותן משקל רב גם לדמיון המדריך אותו, לדפוסי המחשבה הנוצרים תוך כדי תנועה, לזוויות הראייה המשתנות תדיר.  

אנשים יטענו לעיתים כי הוא מתעסק יותר מידי בפרטים הקטנים, אך הוא מאמין כי אין דברים אחרים, הכל מורכב ומתבסס על הפרטים הקטנים. הוא מונחה אסטרטגיה, מתכוונן ומשיג, אוהב את התהליך ולא שבע מאף הישג – זהו התהליך עצמו שממלא אותו בסיפוק מתמשך ועמוק, ההדהוד הפנימי שמאשר מולו – 'אתה בדרך הנכונה, בדרך שלך'. לבסוף, אם לא היה יכול גם לצחוק על עצמו ועל אשר סובב אותו, לא היה יכול לעשות את כל העשייה המתוארת, שכן היה קורס תחת המעמסה והרצינות האופפים את דרכו, הגאון שלנו נושא עמו לכל מקום חיוך רחב ואמיתי, כי בכל סיטואציה יוכל למצוא את הצד המשעשע והילדותי, ולקלוט את המהלך הבא במשחק שיוביל אותו קדימה. 

ניתן לומר כי התיאור לעיל אידאלי ואף דמיוני, אך הוא מומש בעבר אינספור פעמים והוא אפשרי גם היום, זה עניין של רצון, התכוונות ועשייה לאורך זמן, כמו שאני נוהגת לומר – אין דבר כזה כישלון, רק חוסר התמדה. אסיים בציטוט מאת א.שופנהאואר, כהוספת דובדבן מעל לעוגה שנאפתה היטב: "בעל הכישרון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה, אשר איש מלבדו אינו מסוגל להגיע אליה.  גאון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה שאחרים אינם מסוגלים אפילו לראות".