דרוג:
בית המשפט העליון דחה על הסף ערעור שהגישה מכללת איסט לונדון השלוחה בישראל בע"מ (בפירוק) כנגד 7 חברי דירקטוריון החברה לשעבר. לטענת המכללה, הדירקטורים שכיהנו בעת הקמתה של החברה ובעת החתימה על ההסכם עם האוניברסיטה האנגלית, לא עמדו בחובת הזהירות והתרשלו בעבודתם. לטענת המכללה הדירקטורים היו צריכים לקבוע תקופת מינימום של התקשרות על מנת לאפשר החזר השקעה סביר וכמו כן להאריך את תקופת ההודעה על החלטה של סיום התקשרות מצד האוניברסיטה.
בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי לא הייתה התרשלות בעבודתם של הדירקטורים אשר הפעילו אמצעים סבירים להגן על ענייניה של החברה. בית המשפט גם הצביע על בעייתיות בנזקים שהציגה המכללה כאשר הראה שעל פי החוזה עליו חתמו הדירקטורים, עלויות הדאגה לסטודנטים הלומדים במקרה של ביטול הסכם, אמורות להיות מוטלות על השלוחה ועל האוניברסיטה האנגלית במשותף, אולם השלוחה לא פנתה בהליכים כנגד האוניברסיטה האנגלית בנסיון לקבל ממנה החזרים.
עוד הוסיפו השופטים כי לא מקובל בחוזים בתחום זה לקיים זמן התקשרות מינימאלי וגם טענת המימון הדק חסרת תוקף לאור המשך הפעילות של השלוחה תחת שליטת העותרים עצמם בניהול פיננסי דומה. השופט סולברג הוסיף לפס"ד כי משונה בעיניו שהמערערים לא ציינו בפני בית המשפט כי מנהל השלוחה הנוכחי והאוחז ב 99% ממניותיה, רכש אותן כחמישה חודשים לאחר חתימת החוזה וכי כל המידע הזה היה גלוי לפניו. השופט תהה כיצד המערער "לא סבר אז בזמן אמת שסעיף 1.4 (סיום ההתקשרות) לוקה באותם הפגמים שלימים דאג להם."
עורך הדין רן פינגרר, אשר הגן על אחד הדרקטורים: "בית המשפט ראה כי התביעה חברת בסיס ולכן גם פסק הוצאות בית משפט נוספות לטובת הנתבעים. דירקטורים היושבים בחברות אינם צריכים לחשוש מתביעות באשר להחלטותיהם כל עוד נעשו תוך זהירות ופעילות סבירה, כפי שהיה גם במקרה זה. החלטה על הרמת מסך נדירה מאוד ונעשית רק במקרים בהם הוכחה התרשלות של הדירקטורים, או אם חלילה בוצעה הפרה של החוק. מוצע כי במידה של ספק, ראוי להישען על קבלת ייעוץ מקצועי-מתאים. "
ניתן לקבל את פסק הדין על פי דרישה
ע"א 239/13
תגיות של המאמר:
|