תראו מה היה לנו כאן בימים האחרונים:
פינוי מתיישבי בית אל ושא-נור, אירוע השריפה בכפר דומא, אירוע הרצח במצעד הגאווה בירושלים, האיומים על נשיא המדינה וההקצנה החברתית, חפירת הרכבת הקלה, המאבק על תקציב החינוך, ההכרזה על שחרורו של פולארד, ההתמודדות עם גל החום הכבד.
ומי עדיין זוכר את פרשת התפרעות אוהדי בית"ר ירושלים בשרלואה ואת דו"ח לוקר? ואת קריסת מגה? ואת ההסכם האיראני? נדמה כי כאשר כל דקה טומנת בחובה "מגה-פרשה" אזרחית, ביטחונית, מדינית או כלכלית - המושג "עונת המלפפונים" בטל ומבוטל.
עידן הרשתות החברתיות - שבו כל בעל פרופיל בפייסבוק הוא כתב, פרשן, ומייצר דעה או ידיעה שמגיעה בשנייה למיליוני צופים - שינה מן היסוד כללי ברזל תקשורתיים שהיו רלוונטיים למאה הקודמת. בכל רגע נתון יכול כיום כל אזרח לקבץ סביבו מאות ואלפים למחאה או לחילופין לעורר סערה שתטלטל מדינה שלמה. ובמקביל – אנו מתמודדים עם שורה שלמה של שסעים המתפוצצים באופן סדרתי בפרצופנו יחד עם מתחים ביטחוניים ומדיניים המגיעים לשיאים חדשים.
קיץ 2015 הינו חדשותי וסוער ורחוק מאוד ממה שהיה נהוג לכנות את תקופת יולי-אוגוסט כעונת המלפפונים. למעשה, אם היום יעלו מחירי המלפפונים, או הגבינה הצהובה, הדבר ייצר מיד סערה תקשורתית וציבורית גדולה דיה כדי לכבוש כותרות, וגם זה עד לרצח/הפיגוע/הפרשה הבאה.
אני עוד זוכר את הלילות דלי החדשות של יולי-אוגוסט בשנים בהן שימשתי כראש דסק חדשות בידיעות אחרונות. אכן היינו שוברים את הראש איך סוגרים את העיתון בימים בהם כמעט ולא היו חדשות. כיום מצב כזה נשמע דמיוני לאור שטף המידע והאירועים וההיצע הבלתי סופי של המידע שרץ ברשתות החברתיות. כנראה שהגיע הזמן להכריז רשמית על סוף עונת המלפפונים.
· איתן לוין, יועץ תקשורת ומבעלי משרד יחסי הציבור פאר לוין תקשורת.
