המהנדס רפי גיל מונה למומחה מטעם הנתבעות בתביעה

דרוג:

כב' השופט יחזקאל הראל – סגן הנשיאה בית משפט השלום בהרצליה: המהנדס גיל שהינו גם ממונה בטיחות, חלק על דעתו זו של אינג' גולדשטיין שאינו מומחה בטיחות. מצאתי להעדיף את דעתו, מה גם שלא שוכנעתי כי גם אם היה מותקן מעקה גם במדרגה הראשונה, היה בכך כדי למנוע את קרות התאונה

המהנדס רפי גיל מונה למומחה מטעם הנתבעות בתביעת עזאני נ' עיריית ראש העין ואח'. אינג' רפי נבחר למומחה מטעם עיריית ראש העין ושירביט לביטוח בע"מ, שיוצגו ע ידי ב"כ עוה"ד י. אברהם. התביעה הוגשה על ידי אפרת עזאני, באמצעות ב"כ עוה"ד מעברי ונדונה בפני כב' השופט יחזקאל הראל – סגן הנשיאה בית משפט השלום בהרצליה.
המהנדס רפי גיל הינו בוגר מצטיין של הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון משנת 1987. רפי גיל מחזיק בתואר מהנדס (B. SC.) והינו בוגר קורסים והשתלמויות מקצועיות רבות מטעם: לשכת המהנדסים, אוניברסיטת חיפה, הטכניון בנושאי בניה וניהול הבניה וקורס בנושא התאמות דיור למוגבלים של אוניברסיטת תל-אביב ובוגר קורס ממוני בטיחות. עוד ברזומה של המהנדס רפאל גיל - סיים לימודים מלאים לתואר שני בניהול והנדסת בטיחות באוניברסיטת באר שבע, (ללא השלמת תזה) והוא הוכשר על ידי מכון התקנים הישראלי לעריכת בדיקות שנתיות למתקני משחקים ע"פ דרישות התקן הישראלי 1498, כנדרש בתקן הישראלי למתקני משחקים, ת"י 1498 חלק 7.
בפסק הדין של כב' השופט יחזקאל הראל – סגן הנשיאה, בית משפט השלום בהרצליה בתיק ת"א 54764-05-12 עזאני נ' עיריית ראש העין ואח' ציין השופט.
מבוא
1. לפניי תביעת התובעת, ילידת 4.7.1972 עובדת עיריית ראש העין (להלן: "הנתבעת") בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות נפילה במדרגות שארעה ביום 21.12.09 (להלן: "התאונה").
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת וכנגד מבטחתה - שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שירביט"), (הנתבעת ושירביט תקראנה להלן יחדיו לשם הקיצור: "הנתבעות").
3. על פי הנטען, במועד הנ"ל בשעה 09:00 או בסמוך לשעה זו, החליקה התובעת ברדתה בגרם המדרגות הנמצא בין קומת הכניסה לקומה א' בבניין עיריית ראש העין בו היא עובדת. לטענתה, בהיעדר מעקה בצד ימין לאחוז בו, נפלה בעוצמה רבה אחורה על גבה ונחבלה קשות בכל חלקי גופה ובעיקר בזרוע ימין, בגב תחתון ובאגן.
4. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ושיעור נזקי התובעת.
5. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן: ראיות התובעת: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובעת, בתה הגב' מעין עזאני-זכריה (להלן: "הבת") ומר גבריאל פנחס (להלן: "גבריאל"), וכן חוות דעתו וחקירתו הנגדית של האדריכל אבי גולדשטיין.
ראיות הנתבעת: חוות דעתו וחקירתו הנגדית של המהנדס רפאל גיל.
כן הובאו לפני ע"י הצדדים תיעוד וחוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, ד"ר פעילן, אורתופד מטעם התובעת וד"ר מיכאל לבני מטעם הנתבעות. הצדדים הגיעו להסכמה כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 13%.
6. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.
שאלת החבות
גדר המחלוקת
7. משרדי הנתבעת עברו לבניין נשוא התביעה בשנת 1993. עד למועד זה שימש הבניין כבית-ספר. עסקינן במהלך מדרגות המוביל מפודסט הביניים למפלס קומת הכניסה הראשית של הבניין בקומת הקרקע. בצדו השמאלי של המהלך הימני (כיוון ירידת התובעת) מותקן מאחז יד בצמוד לקיר לכל אורך מהלך המדרגות ומעקה יד בצד הימני, החל מהמדרגה החמישית. התובעת ירדה במדרגות מצדן הימני (הצד בו לא מותקן מעקה והנגדי לקיר בו מותקן המאחז), ובאחת משלושת המדרגות הראשונות החליקה ונפלה.
אין מחלוקת כי התובעת החליקה ונפלה.
הוראות הדין
8. בכתב תביעתה טענה התובעת להפרת חובות חקוקות, אולם לא פרטה מהן, לרבות סעיפיהן. אביא להלן את הוראות הדין אליהן מתייחסים מומחי הצדדים:
תקנה 3.43(א) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות") מורה: "עולה רוחבן של המדרגות - למעט מדרגות חוץ מונומנטליות - על 2.50 מ', יותקן בהן מעקה נוסף עם בית אחיזה במרחק שלא יעלה על 1.90 מ', ולא יפחת מ- 1.10 מ' מהמעקה או מהקיר הקרוב ביותר" (תיקון תשמ"ב-1982);
תקנה 3.38(ד) לתקנות מורה: "במהלך מדרגות אחד לכל אורכו יהיה גודל אחיד לרום המדרגה וגודל אחיד לשלחה והיחס ביניהם יהיה לפי הנוסחה הבאה: 2 רומים + שלח = 61 עד 63 ס"מ".
סעיף 6.2.2 לתקן הישראלי ת"י 1142 מחודש יוני 2006 העוסק במעקים ומסעדים (להלן: "התקן") מורה: "המרחק המינימלי בין בית האחיזה (אם ישנו) לבין הקיר... או בין האזן לבין הקיר, יהיה 4 ס"מ";
סעיף 7.3 לתקן מורה: "מודדים את גובה המסעד, לרבות בית האחיזה (אם ישנו), מפני הרצפה המוגמרים או מפני המשטח המוגמרים או מקצה המדרגות, ובניצב להם, עד לפן העליון של המסעד או של בית האחיזה (אם ישנו). גובה המסעד לא יקטן מ-90 ס"מ ולא יהיה גדול מ-105 ס"מ";
9. לשיטת אדריכל גולדשטיין, ההנחיות המחייבות בתקן ובתקנות לא בוצעו במלואן במהלך גרם המדרגות, או בוצעו בחלקן בלבד, ובניגוד לדין. לשיטתו, התאונה נגרמה כתוצאה משילוב של מבנה מדרגות לקוי ולא תקני, וכן מסעד יד לא תקני וחסר במהלך המדרגות וכי מכלול כשלים וחסרים תרם לאירוע התאונה.
10. לשיטת המהנדס גיל, כל מהלך המדרגות הינו גרם מדרגות מונומנטליות אשר על פי הדין פטורות מהתקנת מאחז יד משני צדיהן; לא נדרש להתקין מאחז יד נוסף, לאורך מהלך המדרגות הימני; התקנת מאחז יד, על פי התקנות המחייבות, לא נבעה מהצורך למנוע נפילה פתאומית, אלא נועדה לאפשר ירידה, או עלייה נוחה יותר לאנשים בעלי מוגבלויות; אין כל ליקוי בהפרשי הרום או השלח של המדרגות העליונות במקום בו מעדה התובעת; עצם ההחלקה אינה מלמדת על מפגע כלשהו במדרגות.
11. הצדדים חלוקים בשאלות כדלקמן:
האם עסקינן בגרם מדרגות אחד כשיטת התובעת, או בשני גרמי מדרגות נפרדים, דהיינו, 4 מדרגות ראשונות (להלן: "המדרגות העליונות") ו-8 מדרגות נוספות (להלן: "המדרגות הנוספות"), או גרם מדרגות אחד הכולל את המדרגות העליונות והמדרגות הנוספות;
האם המדרגות העליונות הינן מדרגות מונומנטאליות (מהמילה מונומנט) כשיטת מומחה הנתבעות, שאז אין חובת התקנת מעקה משני צדיהן, בהנחה כי עסקינן בגרם מדרגות אחד;
האם עסקינן במהלך מדרגות המתפצל לשני מהלכים: ימני בו ירדה התובעת וגרם שמאלי - או בגרם מדרגות אחד. למחלוקת זו השלכות בשאלה האם יש למדוד את רוחב המדרגות העליונות מקצה לקצה בשני המהלכים, כשיטת התובעת, או שיש למדוד בנפרד את רוחבן. כפועל יוצא מכך, למחלוקת זו השלכות בשאלה האם היה על הנתבעת להתקין מעקה משני צדי המדרגות החל מהמדרגה השנייה במדרגות העליונות כשיטת התובעת, או שניתן להסתפק במאחז היד
שהותקן לכל אורך המדרגות בצמוד לקיר ובמעקה שהותקן מימין מהמדרגה החמישית, כשיטת הנתבעות;
האם הופרו הוראות תקנה 38(ב) לתקנות בדבר סטייה ממידות השלחים והרומים במדרגות.
תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת

12. אביא להלן את תמצית טענות התובעת:
אין מחלוקת כי התובעת אכן החליקה במדרגות. הוכח כי התובעת החליקה בין המדרגה הראשונה לשנייה במדרגות העליונות;
גרסת התובעת נתמכה בעדותו של גבריאל שלא נסתרה;
עסקינן במהלך מדרגות אחד ועל פי התקנות הישנות שחלו בעת בניית הבניין, חובה להתקין מעקה נוסף במדרגות שרוחבן עולה על 2.50 מ', ובמקרה דנן החל מהמדרגה השנייה של המדרגות העליונות;
אין עסקינן במדרגות מונומנטליות, שכן הבניין הוקם כבית ספר שבו הדגש הושם על בטיחות התלמידים ולא על מעשה אמנות. אין חולק כי המדרגות נועדו לעליה ולירידה ועל כן יש לדחות טענת הנתבעות;
אין להטיל על התובעת כל רשלנות תורמת לאירוע התאונה. התובעת ירדה מצדן הימני של המדרגות כיוון ירידתה, באזור בו לא היה מעקה. התובעת עשתה זאת משני טעמים: אך טבעי הוא שתלך בצד ימין שהוא צדה הדומיננטי, וכן מהטעם כי קהל העולה למשרדי העירייה עושה זאת משמאלה, והתובעת בקשה להימנע מלהפריע לעולים בדרכם;
מאחז היד שהותקן בצד הנגדי, נועד לסייע לאלה העולים מימין;
אין לזקוף לחובת התובעת או דבריה כי היא יורדת במרבית המקרים מצדן הימני של המדרגות, כפי שירדה במועד התאונה;
חובה היה על מתקין המדרגות שנפילה או מעידה בהן היא סיכון טבעי הטמבון בעצם קיומן, ועל כן חובה עליו היה לנקוט באמצעי זהירות כלפי המשתמשים, להתקין מעקים במרחקים קטנים יחסית, לשמור על גובה אחיד של שלח ורום המדרגות;
נכותה הרפואית המוסכמת של התובעת הינה בשיעור של 13% בגין שבר בחוליה בגב תחתון עם הגבלות תנועה ויש להידרש גם לקביעת המומחה מטעמה בדבר הנכויות הזמניות;
התובעת מתקשה בתפקוד בפעולות יומיומיות ובעיקר ממושכות או הדורשות מאמץ. התובעת העידה כי נמנעת מלצאת לטיולים ארוכים ולמיטיבי לכת, אך אין מדובר
בהימנעות מוחלטת. מגבלותיה אלו באות לידי ביטוי הן בעבודתה והן בתפקודה כאם ועקרת בית;
במועד התאונה השתכרה התובעת סך של 8,000 ₪ ברוטו וכיום כ – 8,600 ₪. התובעת סיימה לגדל את ילדיה ואלמלא התאונה יכלה להשביח שכרה ביציאה לשוק הפרטי או בעבודה בשעות נוספות רבות, אולם בגין מגבלותיה היא אינה יכולה לעשות זאת;
יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד כמפורט בתחשיבה, שאין לצאת מהנחה כי על התובעת להמשיך ולהישאר לעבוד אצל הנתבעת כדי למזער את נזקיה של האחרונה;
יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, הוצאות בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, הכל כמפורט בתחשיב הנזק.
תמצית טענות הנתבעות
13. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות:
מאז תחילת עבודתה של התובעת בבניין ועד למועד התאונה, ירדה התובעת ועלתה במדרגות אלפי פעמים ועל כן הכירה אותן. עצם הזמנתו של האדריכל כדי לבודקן מלמד על כך שחיפשו את הגורם לנפילה – גורם שלא נמצא;
על התובעת להוכיח תחילה כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה או ככל שזו תוכח, רק אז יש להידרש למבחן התכליתי של אותה חובה;
עסקינן בשני גרמי מדרגות ובשלושת המדרגות הראשונות מתוך המדרגות העליונות, לא היתה כל חובה להתקנת מעקה, למעט מאחז יד שהותקן;
המומחה מטעם התובעת הינה אדריכל ולא מהנדס בטיחות או איש בטיחות, בעוד שהמומחה מטעם הנתבעות הינו מהנדס בטיחות וממונה בטיחות ועל כן יש להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעתו של האדריכל;
יש לתן לתקנות פירוש תכליתי ולא דווקני ולהביא בחשבון כי עסקינן במדרגות שהוקמו בבית ספר, וחזקה כי הנתבעת נתנה דגש לענייני הבטיחות;
המדרגות הינן דרגות מונומנטליות, על אף היותן מדרגות פנים והפטור מהתקנת מעקה בסוג כזה של מדרגות, היה רעיון שלא לפגום ב"יצירה";
התובעת סתרה את עצמה בשאלה מאיזו מדרגה החליקה ועדותו של גבריאל אינה יכולה לסייע בידה בעניין זה. ככל שנפלה מהמדרגה הראשונה – לא הופרה חובה חקוקה;
לא נמצא כל פגם במדרגות, כמו גם הפרשים בשלח וברום ובכל מקרה לא הוכח קשר בין ההחלקה לבין ההפרשים אם וככל שקיימים;
אין חולק כי אין זו דרכה של התובעת לאחוז במאחז היד בעת רדתה במדרגות, ועל כן ברי כי גם אם היה מותקן מעקה בצדה הימני – התובעת לא הייתה נעזרת בו. על התובעת מוטל הנטל להוכיח שלו היה מותקן מעקה, הייתה אוחזת בו ובוודאי שמוטל עליה הנטל להוכיח כי ככל שלא הייתה אוחזת בו, היה עולה בידיה לאחוז בו במהלך הנפילה ולבולמה;
מאז התאונה קודמה התובעת בתפקידה ושכרה עלה מעבר למדד המחירים לצרכן. התובעת עובדת אצל הנתבעת 24 שנים ולא נגרם ולא יגרם לה הפסד שכר מעבר לתקופת אי הכושר שלאחר התאונה;
עסקינן בנכות רפואית בשיעור של 13% ויש לפסוק לתובעת פיצוי שלא יעלה על הפיצוי המוצע בתחשיב הנתבעות בגין רכיבי הנזק השונים;
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעות להידחות.
14. המוסכמות שבין מומחי הצדדים:
אין מחלוקת כי גם אם עסקינן במהלך מדרגות אחד - אין חובה שבדין להתקין מעקה משני צדי המדרגה הראשונה מתוך המדרגות העליונות, שכן מוסכם שרוחבה 2.30 מ', ("מהרביעית ואילך אין בעיה מבחינת התקנות, בשלושת הראשונות כולל הראשונה לפי התקנות הישנות היה צריך מאחז בצד אחד...", דברי אדריכל גולדשטיין בעמ' 18-19 לפרוטוקול);
אין חולק כי התקנות הישנות הן שחלות;
בסופו של יום אין מחלוקת כי בנסיבותיה הנטענות של התאונה אין להידרש למאחז היד הצמוד לקיר משמאל (דברי אדריכל גולדשטיין בש' 1-3 בעמ' 18 לפרוטוקול).
הכרעה
האם המדרגות העליונות הינן מדרגות מונומנטליות?
15. לא שוכנעתי כי עסקינן במדרגות מונומנטליות, כטענת הנתבעות. אמנם, המדרגות מעוצבות באופן לא שגרתי ונראה כי בתכנונן הושקעה מחשבה יצירתית. ברם, אין די בכך על מנת לענות על הגדרת המונח מונומנטלי כפי שהוגדר במילון אבן שושן "עצום, כביר, איתן, מצטיין בגודלו או בעומקו: עושר התמונה... רושם של דבר יצירה מונומנטלי", מה גם שאין עסקינן במדרגות חוץ.
לאור האמור לעיל, אין בטענה זו כדי לסייע בידי הנתבעות.
האם המדרגות העליונות והמדרגות הנוספות הן מהלך מדרגות אחד?
16. לא שוכנעתי כי עסקינן בשני גרמי מדרגות נפרדים. אדם העולה או יורד במהלך המדרגות אינו מבחין בין המדרגות העליונות למדרגות הנוספות שדבר לא מפריד ביניהן, והוא יורד מהן או עולה בהן ברצף. אין די באפשרות לרדת מהמדרגות העליונות גם בגרם המדרגות הנגדי, כמו גם לרדת מהן אל הפודיום כדי לשנות מבחינתו של אותו אדם העושה שימוש במהלך המדרגות בהן בקשה התובעת לרדת, על מנת לקבוע כי עסקינן בשני, או אף שלושה, גרמי מדרגות נפרדים.
ממצאים ומסקנות בדבר נסיבות אירוע התאונה
מבוא
17. ביום 27.6.10 ביקר אדריכל גולדשטיין בבניין העירייה וקיבל הסברים על התאונה מבא כוח התובעת וכן מהתובעת שתיארה בפניו את נסיבותיה ואת שאירע. כדברי המומחה: "...כפי שנמסר לי ע"י עו"ד עטרי... עם תחילת הירידה, באחד מ-3 המדרגות העליונות במהלך, מעדה התובעת, נפלה ונפגעה..." (עמ' 3 לחווה"ד מיום 6.9.10).
18. בכתב תביעתה טענה התובעת כי: "החליקה... ברדתה בגרם מדרגות הנמצא בין קומת הכניסה לקומה א'... בהיעדר מעקה בצד ימין לאחוז בו נפלה התובעת בעוצמה רבה אחורה על גבה ונחבלה קשות..." (סע' 1 לכתב התביעה).
19. בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת: "החלקתי ברדתי בגרם מדרגות, במדרגות הראשונות (הכוונה למדרגות העליונות-ה.י.) היכן שהגרם מתפצל לשניים. כשירדתי מהגרם העליון הייתי בצד הימני שלו וכשהמשכתי מטה לחלקו השני, המשכתי לרדת לכיוון המדרגות המתפצלות לצד שמאל ובנקודת הפיצול, שזה המדרגות העליונות של הגרם השני, תוך כדי שאני יורדת הרגשתי שהרגל שלי מחליקה. ניסיתי באינסטינקט לאחוז במשהו בצד ימין אבל לא היה לי במה לאחוז, ואז נפלתי בעוצמה רבה אחורה על גבי..." (סע' 2 לתצהיר עדות ראשית מיום 7.8.13).
20. גבריאל יצא ממשרדו שבקומת הקרקע בסמוך לגרם המדרגות, וראה את התובעת "...שכובה על גבה על גרם המדרגות התחתון היורד לרחבה, ראשה בכיוון המדרגות העליונות ופלג גופה התחתון בכיוון אמצע הגרם. הבנתי שהיא נפלה ומיהרתי אליה" (סע' 4 לתצהיר עדותו הראשית מיום 4.2.14). במהלך חקירתו הנגדית העיד גבריאל כי תצהירו נחתם במשרדו בפני ב"כ התובעת. תצהיר זה נחתם על ידיו ביום 4.2.14. ברם, אין מחלוקת כי התצהיר לא נחתם באותו מעמד בפני ב"כ התובעת.
21. אין חולק כי גבריאל לא התכוון חלילה לומר אי אמת, אך לטענת הנתבעות יש בכך כדי להטיל ספק בזיכרונו בדבר אירוע שאירע לפני 5 שנים, שעה שאינו זוכר נסיבות שאירעו לפני שנה.
איני נדרש להכריע במחלוקת זו שכן שוכנעתי כי מצא את התובעת שוכבת במדרגות, וממילא לא ראה מאיזו מדרגה נפלה.
22. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת "באיזה מדרגה החלקת? מלמעלה למטה?", בתשובה השיבה: "בין הראשונה לשנייה. זה עניין של שניות, אתה מצפה שאזכור איפה בדיוק הייתי? בין המדרגה הראשונה לשנייה" (עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 27.1.11). כן העידה כי "זה לא עצירה, זה שוונג של החלקה" (עמ' 13 לפרוטוקול). ברי כי גופה אכן החליק לאורך המדרגות ומנגנון של נפילה בזווית של 90 מעלות כטענת הנתבעת, אינו אפשרי.
23. בסיכומיה טענה ב"כ התובעת: "... לטענת התובעת כפי שנתנה בפירוט בתצהיריה, היא החליקה בין המדרגה הראשונה לשנייה העליונות במהלך המדרגות התחתון". (עמ' 32 לפרוטוקול) ומשכך לא נדרשת הכרעתי בסוגיה זו. (יובהר למעלה מהדרוש כי שוכנעתי כי התובעת נפלה בעת שהייתה בירידה מהמדרגה הראשונה לשנייה).
24. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת כיצד נהגה לרדת במדרגות לפני התאונה וכיצד הינה נוהגת לרדת מאז התאונה:
"ש. עכשיו כשאת עולה במדרגות את נאחזת במעקה?
ת. כן, אני משתדלת. כשאני מרגישה שאני זקוקה לתמיכה אז
נתמכת במעקה.
ש. ולפני התאונה זה לא היה במודעות שלך להאחז במעקה?
ת. זה תת מודע, זה אינסטינקנט כשאתה יורד ואתה זקוק
לתמיכה אז אתה מושיט את ידך לאחוז במעקה כלשהו.
ש. כשאת יורדת במדרגות לפני התאונה, היית אוחזת במעקה?
ת. כשנזקקתי אז כן. כשאתה זקוק לתמיכה אז כן.
(התובעת בע' 9 לפרוטוקול).
25. בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי הן לפני התאונה והן לאחריה, על אף שמאז התאונה היא יורדת במדרגות "בחיל ורעדה" (עמ' 9 לפרוטוקול), היא כמעט תמיד ממשיכה לרדת בצדן הימני, מקום בו לא מותקן מעקה במדרגות העליונות, וזאת על אף שמאחז היד מותקן לכל אורך צדן הנגדי (השמאלי) של כל המדרגות העליונות.
26. אביא להלן מעדות התובעת, בחקירתה הנגדית וכן בתשובה לשאלות ביהמ"ש:
"ש. איך את עולה ויורדת במדרגות היום?
ת. בחיל ורעדה.
ש. עם המעקה משמאל?
ת. לא טבעי שאני ארד בצורה כזאת כי זה לא נוח באותו רגע
שאני עולה ונפגשת עם אנשים. אדם למוד ניסיון מתכנן את דרכו.
ש.ב.מ. איך ירדת אתמול?
ת. ירדתי בצד ימין של המדרגות.
אז איך את יורדת?
ת. אני מדגישה מאחר אני למודת ניסיון. כשאני יורדת עולים אנשים ויש מצב שזה מול זה מתחכך, ואני מקפידה לרדת בצד הימני כי עוד רגע מישהו יעלה, ולכן זה הוגן וראוי שאני ארד בצד ימין.
ש.ב.מ. את היום יודעת לשיטתך שבצד ימין יש מעקה חלקי בלבד. את ספרת לנו שהיום את יורדת בחיל ורעדה. למרות זה אני מבין שאת יורדת בצד ימין שבו יש מעקה חלקי בלבד.
ת. כן. מאחר וכמה פעמים שניסיתי להיאחז בצד שמאל הרגשתי נבוכה שאנשים נתקלים בדרכי.
ש.ב.מ. נחזור לאירוע שהיה, באותו מועד בכל הסיטואציות לא עלתה אמירה מפיך שמישהו עלה באותה עת בצד שמאל שלך.
ת. כי גם באותו רגע לא יודעת אם הייתי נאחזת בצד שמאל, אוטומטית יד ימין היתה נשלפת להגן עלי.
ש.ב.מ. את היום יודעת מה הסיכון של לא להיאחז במעקה ואת יודעת מה הסיכון במדרגות הספציפיות האלו ולמרות זאת רק בגלל האפשרות שמישהו יעלה באותה עת, אז את לוקחת את הסיכון ויורדת בצד ימין למרות שיש מעקה חלקי וחלילה עלול לקרות אותו דבר כמו שקרה בזמן המקרה.
ת. לא באופן אבסולוטי, אני לא אגיד שלעולם אני לא עוברת ונאחזת בצד שמאל, אבל ברגע שאני יורדת באותם מדרגות אני נוקטת משנה זהירות כי אני יודעת שהמקום בעייתי.
(התובעת מש' 8 בע' 13 עד ש' 9 בע' 14 לפרוטוקול)
27. המסקנה המתבקשת הינה כי על אף קרות התאונה ועל אף היעדרו של המעקה בצד הימני של המדרגות העליונות, התובעת ממשיכה לרדת מצדן הימני, למרות שמצדן הנגדי מותקן מאחז יד לכל אורכן. יתרה מכך, בעדותה התובעת לא אמרה כי כאשר היא מגיעה למדרגות הנוספות (החמישית ואילך) בהן מותקן מעקה גם בצד הימני, היא אוחזת במעקה.
28. יאמר כי התובעת לא טענה כי בעת התאונה עלו אנשים מצדן השמאלי של המדרגות בן מותקן מאחז יד לכל אורך מהלך המדרגות. גם אם הייתה נטענת טענה שכזו, לא היה די בכך על מנת לקבוע כי מוטלת על הנתבעת חבות שהופרה.
ר' לעניין זה ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן (2.3.93) (לא פורסם, תקצירו הוגש ע"י הנתבעות ופסה"ד אותר על ידי באתר המאגרים:
"אשר למעקה, הרי עלה מן הראיות, שהמערערת כלל לא חשבה על הזקקות למעקה, היינו היא לא הייתה במצב בו חיפשה מקום כדי להישען עליו או להסתייע בו, אלא צעדה כמקובל וכפי שטבעי לגבי בני גילה במורד המדרגות, שמונה במספר יוצרות קושי כלשהו עבור ההלך הרגיל. לו רצתה להסתייע במעקה, יכלה לעשות זאת, שהרי יש מעקה מצד ימין והעובדה שבעת ירידתה היו מימינה עוד מספר סטודנטים. לא היה בה כדי לחסום דרכה לו רצתה לרדת אחריהם תוך השענות על המעקה, אשר כאמור לעיל כלל לא חשבה עליו. כאמור כבר הספיקה לרדת רק שתיים או שלש מדרגות עד נפילתה".
29. התובעת הגישה פסיקה אשר אין בה כדי לסייע בידיה בנסיבות העניין שבפנינו.
30. כאמור, בחקירתו הנגדית אישר האדריכל גולדשטיין כי אין חובה שבדין להתקנת מעקה במדרגה הראשונה של המדרגות העליונות, אך הוסיף ואמר: "...לדעתי שכאשר אתה ער לנושא בטיחותי ומוסיף מרכיב כדי להתגבר אתה לא יכול לעשות עבודה חלקית ומן הראוי שהם היו מוסיפים מרכיב למאחז יד גם בקטע שחסר בצד השני כדי להשלים את מבנה המעקה המלא" (מש' 1 עד ש' 4 בע"מ' 19 לפרוטוקול).
31. המהנדס גיל שהינו גם ממונה בטיחות, חלק על דעתו זו של אינג' גולדשטיין שאינו מומחה בטיחות. מצאתי להעדיף את דעתו, מה גם שלא שוכנעתי כי גם אם היה מותקן מעקה גם במדרגה הראשונה, היה בכך כדי למנוע את קרות התאונה.
32. באשר לנסיבות אירוע התאונה - שוכנעתי כי התובעת לא הייתה אוחזת במעקה שמימינה גם אם היה מותקן, אלא כדבריה מושיטה את ידה אינסטינקטיבית לימין על מנת לאחוז במעקה שמימינה ובכך למנוע הנפילה, או להפחית מתוצאותיה.
ברם, לא שוכנעתי כי אכן היה עולה בידי התובעת להיאחז במעקה שמימינה לו היה מותקן. משאין חובה להתקין מעקה במדרגה הראשונה של המדרגות העליונות, ומששוכנעתי כי התובעת החליקה מהמדרגה הראשונה, כפי גם שב"כ התובעת טענה בסיכומיה - התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התאונה הייתה נמנעת, ולחילופין כי היה עולה בידה לאחוז במעקה שהיה במדרגה הבאה, שעה שגופה הוטח לאחור ועקב כך פלג גופה העליון, כמו גם ידה הימנית, התרחקו מהמעקה. הגעתי למסקנה זו גם בהנחה שהיה מותקן מעקה החל מהמדרגה השנייה מבין המדרגות העליונות.
האם הופרו הוראות תקנה 3.38(ב) לתקנות בדבר סטייה במידות השלחים והרומים במדרגות
33. לשיטת האדריכל גולדשטיין, נמדדו על ידיו הפרשי מידות גבהים בשיעורים העולים על 30 מ"מ בין המדרגה הראשונה מתוך המדרגות העליונות למדרגה החמישית. כן נמצאו לדבריו הפרשי מידות של עד 8 מ"מ במידות השלחים, והפרש גבהים במידות מעל 0.5 ס"מ בגובה הרומים. יאמר כי האדריכל גולדשטיין לא ציין מה ההבדל בין מדרגה לזו הצמודה לה, אלא בין הראשונה לחמישית.
34. לשיטת המהנדס גיל, הסטייה בין המדרגה הראשונה מבין המדרגות העליונות לבין המדרגה השנייה הינו 3 מ"מ ובין המדרגה השנייה לשלישית 1 מ"מ. לדעתו, התקן הישראלי למדרגות מטראצו, ת"י 1554 משנת 1995, מתיר סטייה זו.
35. אשר לטענת האדריכל גולדשטיין כי התובעת החליקה "...משילוב של מבנה מדרגות לקוי ולא תקני..." (פרק הסיכום לחוות הדעת) - משלא הוכח כי התובעת הניחה את רגלה על המדרגה השנייה, ולאור הוראות התקן המתירות סטייה כפי שנמצאה בין המדרגה הראשונה לשנייה - דין הטענה להידחות.
36. משהתובעת לא פרטה בכתב התביעה מהן החובות החקוקות שהופרו ע"י הנתבעת - עול הראיה מוטל עליה לכל אורך הדרך על מנת להוכיח כי נפלה בגין הפרתן - נטל זה לא הורם על ידה.
37. לסכום: דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות בהעדר חבות.
לאור האמור לעיל, אדון בקצרה בשאלת שיעור הנזק.
שאלת שיעור הנזק
הנכות הרפואית
38. לאחר התאונה המשיכה התובעת בעבודתה, אך בשעה 14:00 לערך הלכה לביתה על מנת לנוח בשל כאביה. משאלו לא פסקו פנתה למחרת היום לקופ"ח. בבדיקה אובחנו שבר בבסיס עצם הזנב וחבלה בגב התחתון עם תסמונת סיאטית ימנית. כן אובחנה חבלה במרפק ובאמה הימנית, ללא הגבלת תנועה. התובעת שוחררה עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי ושבה לעבודתה כ-6 חודשים לאחר התאונה.
39. ביום 1.2.11 וביום 22.4.12 נבדקה התובעת ע"י ד"ר יעקב פעילן, אורתופד. התובעת התלוננה בפניו על כאבים תמידיים בעצם הזנב ובגב התחתון המחמירים בתנועה במאמץ גופני קל ולאחר ישיבה ממושכת; נוקשות והגבלת תנועה בגב; כאבים בהיבט החיצוני של המפרק הימני והאמה, המחמירים בהפעלת כוח; הגבלה בהפעלת כוח כגון הרמת וסחיבת סל מצרכים. ד"ר פעילן מצא כי נותרו לתובעת הנכויות כדלקמן: 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"); 5% לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות בגין שבר בעצם הזנב; 10% לפי סעיף 42(2)(ד)(1) לתקנות, בגין האפיקונדיליטיס החיצונית במרפק ובאמה הימנית. סה"כ הנכות המשוכללת - 24%. כן המליץ ד"ר פעילן לפעיל את תקנה 15 שכן התובעת נותרה לדעתו מוגבלת בתפקוד היום יומי ובעבודתה. המומחה מצא לקבוע לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% ממועד התאונה ועד ליום 20.3.10, נכות זמנית בשיעור של 50% ממועד זה ועד ליום 31.5.10 ונכות זמנית בשיעור של 30% ממועד זה ועד ליום 31.7.10.
40. התובעת נבדקה מטעם הנתבעות ע"י ד"ר לבני אשר מצא כי נגרמה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין השבר ונכות בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות ע"ש מותני וסה"כ 9.75%.
כאמור, הצדדים הגיעו להסכמה כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 13%.
41. בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה לתקופה של שישה חודשים. לאחריהם שבה לעבוד במשרה חלקית במשך חודשיים נוספים עד ליום 31.8.10, וביום 1.9.10 שבה למשרתה המלאה. בשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה, שולם שכרה על ידי הנתבעת אשר קבלה מהמל"ל את דמי הפגיעה. ביתרת התקופה לרבות בתקופת עבודתה החלקית של התובעת,
שולם שכרה ע"י הנתבעת על חשבון ימי המחלה שצברה אשר על פי הנטען שווים הינו כ – 37,000 ₪ נומינלי.
42. יאמר כי המל"ל והמומחה מטעם התובעת קבעו לתובעת נכות זמנית מלאה לתקופה של 3 חודשים. המל"ל קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.4.10 ועד ליום 31.12.10 וממועד זה נכות צמיתה בשיעור של 10%. המומחה מטעם התובעת קבע לה נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 21.3.10 ועד ליום 31.5.10 ומתום מועד זה, נכות זמנית בשיעור של 30% עד ליום 31.7.10.
המומחה מטעם הנתבעות לא נדרש לנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת.
43. שכרה הממוצע של התובעת בשנת 2009 עמד על סך של 8,055 ₪ ברוטו לחודש נומינלי. מתלושי שכרה של התובעת משנת 2009 ניתן ללמוד כי לא עבדה שעות נוספות. בשנת 2010 שכרה ממוצע של התובעת עמד על סך של 7,968 ₪ ברוטו נומינלי. סכום זה בהצמדה למועד פסה"ד מסתכם בסך של כ-8,600 ₪.
44. התובעת טוענת לאובדן ימי מחלה בסכום של כ- 37,000 ₪. לטענת הנתבעות, בעת פרישה לגמלאות זכאית התובעת בהתאם לתקשי"ר לפדיון ימי המחלה צבורים לפי מפתח של שישה ימי תשלום בגין כל 30 ימי מחלה צבורים ובכפוף לתנאים נוספים שספק אם יתקיימו. כן נטען כי ערך הפדיון הינו לפי שכר הבסיס ולא גם בגין תוספות השכר. לטענת הנתבעות, ההפסד לא יעלה לפני היוון על כ – 4,000 ₪.
45. לא הוכח כי התובעת יכלה לעבוד שעות נוספות לו חפצה בכך ולא שוכנעתי כי היא היתה עושה זאת. שכרה של התובעת משולם בהתאם להסכמים קיבוציים החלים על כלל עובד העירייה ולא שוכנעתי כי נגרם לתובעת הפסד שכר כלשהו ממועד שובה לעבודה במשרה מלאה ועד למועד פסק הדין.
46. לאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים, תקופות אי הכושר הזמניות המלאות והחלקיות שנקבעו ע"י המל"ל והמומחה מטעם התובעת, הפסד פדיון ימי המחלה, לרבות סיכון להפסד בגין אפשרות לניצול ימי המחלה – הנני פוסק לתובעת על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 20,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד התאונה, מעבר לדמי הפגיעה בגין אובדן שכר לעבר.
הנכות התפקודית והפסד כושר השתכרות לעתיד
47. התובעת הינה כיום כבת 43 ועד לגיל 67 נותרו לה 24 שנות עבודה. מאז התאונה קודמה התובעת בתפקידה ונוכח ותק עבודתה, אין להניח כי הנתבעת צפויה לפטרה מעבודתה בטרם ימלאו לה 67. יחד עם זאת, יכול והתובעת תבקש לפרוש פרישה מוקדמת, או לעבוד בעבודה אחרת ובמקרה זה יכול ומגבלותיה בגין התאונה יבואו לידי ביטוי במגוון העבודות בהן תוכל לעסוק. בהתחשב בנסיבות אלו סבורני כי יהיה זה נכון לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור של 8%.
48. לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובעת בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד ועל בסיס שכר של 8,600 ₪ סך של 142,000 ₪.
נזק לא ממוני
49. בהתחשב בנכותה הרפואית של התובעת, במגבלותיה, בתקופת אי הכושר הזמנית שלאחר התאונה ובגילה, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 50,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק-הדין בגין הנזק הלא ממוני.
עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד
50. כתוצאה התאונה נגרם לתובעת שבר בחולית הזנב ונותרה הגבלה בחלק מתנועות ע"ש המותני. שוכנעתי כי בתקופת אי הכושר המלאה והזמנית נדרשה התובעת לעזרת קרובים מוגברת, לרבות עזרה במשק הבית. מצאתי לפסוק לתובעת בגין תקופה זו על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 10,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק-הדין.
51. סביר כי התובעת מתקשה במידה מסוימת בביצוע עבודות הבית הקשות וכי לאחר שכל ילדיה יעזבו את ביתם והתובעת תתבגר, היא תידרש מפעם לפעם לעזרת צד שלישי. מצאתי לפסוק לתובעת ברכיב זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעתיד.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד
52. בעקבות התאונה נדרשה התובעת להוצאות רפואיות אשר לא כוסו ע"י המל"ל וכן נדרשה להוצאות נסיעה לטיפול רפואי. מצאתי לפסוק לתובעת על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 4,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי בעבר. לא שוכנעתי כי התובעת נדרשת לטיפול רפואי בעתיד וככל שתידרש לכך – טיפול זה אינו כרוך בתשלום שכן התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
תגמולי המל"ל
53. מהפיצוי שנפסק לתובעת יש לנכות את כל תגמולי המל"ל ששולמו לה למעט דמי הפגיעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ועד למועד פסק הדין.
סוף דבר
54. כאמור מצאתי כי דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

מידע נוסף אודות המהנדס רפי גיל
אינ' רפי גיל הינו בעלים של חברת " גיל מהנדסים " העוסקת בנושאי איכות בניה ובטיחות עם ניסיון של כ-20 שנה. מהנדס רפאל גיל, משמש כמומחה מטעם שופטי בתי המשפט, באופן רצוף ב- 17 השנים האחרונות. במסגרת זו כתב וכותב המהנדס גיל, אלפי חוות דעת מטעם בתי המשפט בנושאי בניה איכות הבנייה והבטיחות.