המהנדס רפי גיל מונה למומחה מטעם בית המשפט

דרוג:

שופט בית משפט השלום בתל אביב, רונן אילן, מינה את המהנדס רפי גיל (רפאל גיל) למומחה מטעם בית המשפט בתביעת פרניץ ואח' נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ ואח'.

אינג' רפי גיל בוגר מצטיין של הפקלוטה להנדסה אזרחית בטכניון, בחיפה משנת 1987. בעל תואר מהנדס (B. SC.). בוגר קורסים והשתלמויות מקצועיות רבות מטעם: לשכת המהנדסים, אוניברסיטת חיפה, הטכניון בנושאי בניה וניהול הבניה וקורס בנושא התאמות דיור למוגבלים של אוניברסיטת תל-אביב ובוגר קורס ממוני בטיחות. כמו כן, סיים רפאל גיל לימודים מלאים לתואר שני, בניהול והנדסת בטיחות באוניברסיטת באר שבע, (ללא השלמת תזה) והוכשר במכון התקנים הישראלי לערוך את הבדיקות השנתיות למתקני משחקים ע"פ דרישות התקן הישראלי 1498, כנדרש בתקן הישראלי למתקני משחקים, ת"י 1498 חלק 7.
אינ' רפי גיל הוכשר ע"י "itc" לבצע בדיקות אינפרא רד, באמצעות מצלמות תרמיות, בדרגה מס' 1 והינו בעלים של חברת " גיל מהנדסים " העוסקת בנושאי איכות בניה ובטיחות עם ניסיון של כ-20 שנה.

מהנדס רפאל גיל, משמש כמומחה מטעם שופטי בתי המשפט, באופן רצוף ב- 17 השנים האחרונות. במסגרת זו כתב וכותב המהנדס גיל, אלפי חוות דעת מטעם בתי המשפט בנושאי בניה איכות הבנייה והבטיחות. מהנדס גיל, משמש כיועץ קבוע לחברת הביטוח כלל, בקביעת אחריות בתיקים בנושאי נזקי גוף, כאשר השאלה העומדת על הפרק האם להוציא את התיק להגנה, או להתפשר בשלבים הראשונים של ניהול התיק, ולסיים את התיק במינימום עלות.

בפסק הדין בתביעת פרניץ ואח' נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ ואח' קבע כבוד השופט רונן אילן. פסק הדין הנו מתאריך 2.3.15.

בפני תביעה לתשלום פיצויים בטענה לליקויי בנייה. בעקבות הגשת כתבי הטענות מונה מומחה מטעם בית המשפט, ולאחר שהוגשה חוות דעתו, הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב, בלא שיוגשו ראיות נוספות. פסק הדין ניתן על יסוד הסדר דיוני זה.

1. התובעים הינם בעלי הזכויות בדירה מס' 38 (להלן: "הדירה") בבניין ברחוב יעל רום 9 בפתח תקווה (להלן: "הבניין"). הנתבעת 1 הינה החברה אשר יזמה את הקמת הבניין והנתבעת 2 הינה הקבלן המבצע שבנה את הבניין. הדירה נרכשה על ידי התובעים בהסכם שנכרת ביום 6.7.10 ונמסרה להם ביום 6.12.11.

2. בסמוך למועד מסירת הדירה לתובעים, פנו התובעים לנתבעות והלינו על ליקויים שנתגלו, לטענתם, בדירה. התשובות שקבלו לא סיפקו את התובעים, במהלך דצמבר 2011 פנו התובעים למומחה, המהנדס גוכמן, כדי שיבחן אם יש ליקויים בדירה, ובחוות דעת מיום 8.1.12 מצא מומחה התובעים ליקויים שונים בדירה, ליקויים אשר את תיקונם אמד (כולל פיקוח ומע"מ) בסך של 82,684 ₪.

3. הנתבעות העבירו את חוות הדעת של המהנדס גוכמן לבדיקת מומחה מטעמן, המהנדס גורודישר, זה ערך חוות דעת ביום 10.4.12, ובסמוך לאחר מכם בוצעו על ידי הנתבעות תיקוני ליקויים שונים בדירה.

4. גם לאחר ביצוע תיקונים שונים בדירה על ידי הנתבעות, סברו התובעים שנותרו ליקויים שמצויים באחריות הנתבעות ולאחר שחילופי דברים לא הפיסו את התובעים, פנו התובעים פעם נוספת למומחה מטעמם, המהנדס גוכמן, כדי שישוב ויבדוק אם יש ליקויים בדירה. בחוות דעת מיום 29.4.14 מפרט המהנדס גוכמן ליקויים שונים שמצא בדירה ואומד את עלות תיקון הליקויים (כולל פיקוח ומע"מ) בסך של 65,938 ₪. על יסוד חוות דעת זו הוגשה תביעה זו ביום 16.6.14.

5. לטענת התובעים, הפרו הנתבעות את התחייבותן למסור להם את הדירה כשהיא בנויה כדבעי, בלא ליקויים, וכפי שסוכם בין צדדים בהסכם המכר על נספחיו. התובעים טוענים שלנתבעות ניתנו הזדמנויות למכביר לתיקון הליקויים, הנתבעות לא ניצלו הזדמנויות אלו, ולכן אין מקום ליתן להן הזדמנות נוספת ושומה עליהן לשאת בעלות התיקונים לפי אומדן המהנדס גוכמן. עוד טוענים התובעים כי בגין מחדלי הנתבעות נגרמו להם עוגמת נפש והפסד ימי עבודה אותם הם אומדים בסך של 15,000 ₪. בנוסף, טוענים התובעים כי ביצוע תיקון הליקויים יחייב אותם למצוא דיור חלופי בעלות שהם אומדים בסך של 20,000 ₪. בסך הכל, עותרים התובעים לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בסך של 100,938 ₪.

6. הנתבעות כופרות בטענות התובעים וטוענות שמדובר בתביעה מופרכת ומנופחת. לטענת הנתבעות, בעקבות מסירת הדירה טענו התובעים לליקויים שונים וטענות אלו נבדקו וטופלו כדבעי ותוך ביצוע תיקונים לשביעות רצון התובעים. כך לאחר מסירת הדירה וכך גם לאחר קבלת חוות דעתו של המהנדס גוכמן, כאשר התיקונים בוצעו על יסוד חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, המהנדס גורודישר. עוד טוענות הנתבעות שלאחר קבלת כתב התביעה נערכה מטעמן בדיקה נוספת של הדירה על ידי המהנדס גורודישר ונמצא שנתגלו בסך הכל מספר מינורי של ליקויים שעלות תיקונם 2,240 ₪ בתוספת מע"מ בלבד, שממילא עומדת לנתבעות הזכות לבצע את התיקונים בעצמן, ואין התיקון מחייב כלל את פינוי הדירה או תשלום פיצוי.

7. בהחלטה מיום 22.10.14 מונה המהנדס רפי גיל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את הדירה ובחוות דעת מיום 11.12.14 בחן את טענות הצדדים אחת לאחת, הצביע על ליקויים שונים שמצא בדירה ומצויים באחריות הנתבעות, וסיכם את חוות דעתו כשהוא אומד את עלות ביצוע תיקון הליקויים בסך של 9,620 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת של 30% אם תבוצע העבודה על ידי קבלנים מזדמנים. בדיון שהתקיים ביום 4.1.15 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה יינתן פסק הדין על יסוד כתבי הטענות וחוות דעת המומחה. על יסוד הסכמה זו הוגשו סיכומים בכתב.

8. אין למעשה מחלוקת על אחריותן של הנתבעות לתיקון ליקויים בדירה ואף אין מחלוקת על כך שיש לקבל את חוות דעת המומחה בכל הנוגע לליקויים בדירה. לפי חוות דעת המומחה, כאמור, נתגלו בדירה מספר ליקויים המצויים באחריות הנתבעות ושעלות תיקונם 9,620 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 30% במצב של קבלן מזדמן קרי: בסה"כ 14,757 ₪. הן התובעים והן הנתבעות מקבלים קביעה זו (למעט טענת הנתבעות לעניין זכותן לתקן בעצמן ומכאן שביחס לתוספת העלויות אליה אתייחס להלן).

9. לטענת התובעים, בחוות דעת המומחה מציין המומחה 3 ליקויים נוספים שמצא בדירה ואשר את שאלת חבות הנתבעות בהם הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט. התובעים טוענים שיש לחייב את הנתבעות גם בליקויים אלו שעלותם 6,750 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 30% בביצוע על ידי קבלן מזדמן. לטענת הנתבעות טענות אלו חסרות בסיס וחסרות תום לב ומבטאות ניסיון לניפוח הנזק. להלן ההתייחסות לליקויים הנוספים להם טוענים התובעים:

א. לטענת התובעים התקינו הנתבעות ברז בצד שמאל של הכיור בחדר רחצה הורים במקום במרכז, והם נאלצו לבצע הזזה שלו למרכז על חשבונם ובעלות של 2,500 ₪. המומחה התייחס לטענה זו בחוות דעתו (סעיף 5.1) ומצא שלא הוצג כל מסמך התומך בטענת התובעים בעוד שלפי תכניות המכר החתומות ממוקם הכיור דווקא בצד שמאל. המומחה ציין שניתן לבחון טענה זו אם תוכח, דהיינו אם יוצגו ראיות לביסוס טענת התובעים. ראיות שלא הוצגו למומחה. התובעים לא הצביעו על ראיה שכזו שצורפה לכתבי הטענות. התובעים טענו שתכניות שכאלו מצורפות לסיכומים, אך כלל לא קבלו היתר לצירוף ראיה לסיכומים וממילא שלסיכומים שנסרקו בתיק לא צורפה תכנית כזו ואף לא אסמכתא לתשלום הנטען. טענה זו לא הוכחה איפוא ונדחית.

ב. לטענת התובעים לא בוצעה נכון פריסת האריחים באמבטיה שכן האריחים שהותקנו לא מגיעים עד התקרה אלא רק כ- 3 ס"מ לפני התקרה. המומחה מצא שאכן זה המצב העובדתי אך לא קבע שמדובר בליקוי שכן לא הוצגו לו תכניות שכאלו שניתן לומר שמחייבות את הנתבעות. הנתבעות טוענות שאחריותן בעניין זה מסתכמת בשיוף המרווח ותו לא, בעלות של 250 ₪. התובעים הציגו שרטוט שלפיו פריסת הקרמיקה אכן מגיעה עד לגובה התקרה המונמכת, אך לא הציגו בפני המומחה ובכלל ראיה לפיה הנתבעות מחויבות בשרטוט זה. ובהעדר ראיה שכזו אין בסיס לקבל את הטענה, אלא בהיקף לו הסכימו הנתבעות כאמור, בסך של 250 ₪ בתוספת מע"מ.

ג. לטענת התובעים לא הותקנה בדירה תשתית לקליטת טלוויזיה וכן בוצע על ידם תיקון של התאורה בממ"ד. התובעים עותרים לפיצוי בסך של 2,500 ₪. ביחס לחיבור לאנטנה קבע המומחה (סע' 7.1 בחוות הדעת) שיש לספק לתובעים "הסכם פילטר" שיאפשר קליטת ערוצים חינמיים ואף מומחה הנתבעות, המהנדס גורודישר, קבע שיש לספק כבל חסר. הנתבעים צירפו לסיכומים אסמכתא על רכישת כבל בעלות כוללת של 45.85$ וסכום זה, שווה ערך ל- 182 ₪, ישולם להם על ידי הנתבעות. ביחס לתיקון התאורה קבע המומחה שלא הוצגו לו ראיות לליקוי הנטען וגם כעת לא הוצגו כאלו ראיות, שלכן הטענה נדחית.

10. לטענת הנתבעות יש לאפשר להן לתקן בעצמן את הליקויים שנמצאו בדירה, כפי שנקבע בהסכם עם התובעים. אכן, בהתאם להסכם ובהתאם לסעיף 4ב (א) בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, עומדת לנתבעות הזכות שיתאפשר להן לתקן בעצמן את הליקויים, אולם זכות זו תלויה בנסיבות ותינתן בעיקר כאשר המוכר מודה באחריותו לנזק ומביע נכונות לתקנו (ע"א 472/95 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה, פ"ד נ (2) 858, 863). במקרה דנא, מהשתלשלות האירועים עולה שאכן בתקופה הסמוכה למסירה הדירה בחנו הנתבעות את טרוניות התובעים וביצעו תיקוני ליקויים שונים בדירה, אך לא כן ביחס לליקויים שבגינם הוגשה התביעה ונקבעו בחוות דעת המומחה. לאלו לא הסכימו הנתבעות ואין לפיכך הצדקה שכעת, למעלה מ- 3 שנים לאחר מסירת הדירה, ייעשו סיבוב נוסף של תיקונים, תיקונים שאפשר ויחייבו פיקוח ויביאו להתדיינות נוספת.

מסיבה זו גם אין לקבל את טענת הנתבעות לעריכת תחשיבי הנזק לפי "עלות לקבלן". באם אבדה זכותו של הקבלן לביצוע התיקונים בעצמו, ייעשה התחשיב לפי עלות התיקונים לתובעים.

11. לטענת התובעים, יש להוסיף ולחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים עבור "דיור חלופי" בסך של 20,000 ₪. בחוות דעתו לא מתייחס כלל המומחה לאפשרות זו וכאשר נטל ההוכחה רובץ לפתחם של התובעים – אי ההתייחסות כמוה כדחיית הטענה. אם סברו התובעים שביצוע אותם תיקונים עליהם הצביע המומחה מחייב פינוי הדירה לפרק זמן כלשהו, שומה היה עליהם לבקש הבהרה מהמומחה לעניין זה וזאת לא עשו. בנוסף, אפילו נמצא שיש מקום לדיור חלופי, על התובעים הנטל להוכיח את תחשיב הנזק, הזמן הנדרש והעלויות הכרוכות בכך וגם בעניין זה לא הובאו כלל ראיות. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין דיור חלופי – נדחית.

12. לטענת התובעים יש להוסיף ולחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים עבור עגמת הנפש שנגרמה להם, בסך של 15,000 ₪. מעיון בראיות שהוצגו מתברר שהנתבעות קיימו את התחייבותן, בחנו את טענות התובעים וביצעו תיקונים בדירה במהלך 2012. עוד מתברר שלאחר תיקון הליקויים לא הועברו טענות נוספות לליקויים נשוא התביעה עד להגשתה, כך שלא ניתן לטעון שהנתבעות סירבו לקיים התחייבותן לתיקון הליקויים. בנוסף, יש לקחת בחשבון שאף שנתגלו ליקויים, כקביעת המומחה מטעם בית המשפט, היקף הליקויים שהתגלו קטן בהרבה מזה שנטען. מאחר ובכל זאת נכפתה על התובעים התדיינות זו הכרוכה בביטול זמן, וגם בשים לב לאמור, אני אומד את הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לתובעים בסך של 2,000 ₪. לא מצאתי מקום להשית על הנתבעות את תשלום הוצאות התובעים בגין המומחה מטעמם או בגין חלקם בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט, וזאת בשים לב לכך שהליקויים שנמצאו מגיעים כדי כ- 15% בלבד מהיקף הליקויים לו טענו התובעים ונדחתה הטענה לדיור חלופי.

13. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

14. סך החוב לתובעים מסתכם לפיכך כדלהלן:
הליקויים לפי חוות דעת המומחה בסך של 9,620 ₪ + התיקון כאמור בסעיף 9 (ב) לעיל בסך של 250 ₪, ובסך הכל 9,870 ₪. בתוספת מע"מ (18%) ועלות קבלן מזדמן (30%) – 15,141 ₪.
עלות הכבל כאמור בסעיף 9 (ג) לעיל בסך של 182 ₪.
פיצויים על עגמת הנפש והוצאות התובעים בסך של 2,000 ₪.

15. 5129371 אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך של 17,323 ₪. כמו כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך של 200 ₪ המהווה חלק מאגרת בית המשפט ששולמה וסך נוסף של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
54678313 ניתן היום, י"א אדר תשע"ה, 02 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.