דרוג:
מקובל מאד לטייל בטוסקנה בזוגות או משפחות או בקבוצת חברים, כמה זוגות למשל, הטיול הופך למעניין יותר וגם חסכוני יותר כשלוקחים דירה גדולה ושוכרים רכב גדול וכך מתחלקים במזון שקונים ומבשלים יחדיו והדלק ודמי האוטוסטרדות שמתחלק בין כולם, טיול נבון וחסכוני.מה יש לטוסקנה שאין במקומות אחרים? נכון, גם אני הייתי רוצה להבין זאת. תמיד שואלים אותי את השאלה הרטורית הזו ואני עומד, בעיני עגל מסתכל בהם וחושב לתומי, האם הם צודקים, הרי הקנדים האילה באים מאיזור אלף האיים, שאין שני לו ביופיו, או האמריקנים מפנסילבניה הציורית, הניו זילנדים מהנופים הפראיים היפהפיים ושלא לדבר על הולנד עם הכפרים הצבעוניים והריחניים. ובכל זאת, טוסקנה מושכת אליה את כל ערב רב של תיירים שמגיעים מידי שנה בהמוניהם, כבר דורות רבים, באים להתחתן בטוסקנה, באים לירח דבש, באים לאיחוד משפחתי, לטייל, לנוח, לספוג את האוירה, להתחכך במקומיים, ללמוד על אורח חייהם, לבקר במוזיאונים ובכנסיות, לרכוש ידע תרבותי ואומנותי, לחוות ריגושים למראה האינסופי של שדות החמניות, לטבול לחם טרי חם בצלוחית של שמן זית אמיתי, ירוק וניחוח המעורב במעט חומץ בלסמי שחור וסמיך, לבקר באופרטה או להתערבב בין המוכרים והקונים בשוק מקומי נודד שחזירונים שלמים מסתובבים על שיפודים ופרוסות מהם משמשים לריפוד פרוסת בגט קרוקנטי שעליה מונחים כמה עלי חסה ובצל ירוק. ״את האוירה הזו אי אפשר לייצר במקום אחר״ מנסה להסביר לי מרקוס, תייר שהגיע עם אשתו ובנם בן השלוש מהוואי, עד כדי כך התלהב מהאיזור עד שהחליט לחפש לרכוש לעצמו בית באחד הכפרים מסביב. גם סנדרה מלוס אנג׳לס מחייכת חיוך רגוע כשהיא רק מזכירה את הפעם הראשונה שהגיעה לטוסקנה ״הייתי כמו שיכורה, הסתובבתי כל היום ובבוקר התעוררתי בחמש וכבר יצאתי החוצה לנשום את האויר הצח ספוג בריחות הפרחים והשדות הפזורים מסביב״ למעשה מאז כעשר שנים שסנדרה מגיעה לטוסקנה כל שנה שניה ״חוסכים שנתיים ובאים״ אומרת , כשבעלה מניד בראשו להסכמה. וכולם קוראים לזה ״החיידק של טוסקנה״ כאילו שזו מחלה שנדבקים בה ואין ניתן להרפא ממנה, מחלה טובה, כזו שלא מתים ממנה, מחלה כרונית של רצון לשוב לכאן שוב ושוב, וכולם יסכימו שזו תופעה שחוזרת אצל כולם, לא נרפאים ממנה לעולם.אורי נחימזון
|