מי ילביש את הרובוט שלי?

דרוג:

במסגרת קורס עיצוב מיתוג שנה ב' במחלקה לתקשורת חזותית במכון אבני, בהנחיתו של המעצב וראש המחלקה צבי פדלמן, קיבלו הסטודנטים פרויקט מחברת ניטו שרצתה להפיח חיים חדשים בדגמים השונים של שואב האבק הרובוטי לשנת 2015.

במסגרת הפרויקט שהפך לתחרות, השתתפו למעלה מ- 25 סטודנטים שהציגו את הפרשנות האישית שלהם למראה החדש של שואב האבק הביתי בשלל סגנונות והשראות.

מטרת התחרות הייתה לאפשר לסטודנטים להתנסות בעיצוב וביצירה חופשית שיכולים להיות מתורגמים לייצור המוני, אך עם זאת בעלי קונספט יצירתי וחשיבה מחוץ לקופסא.

אמיר עציון, מנהל השיווק של ניטו רובוטיקס: "אנו מאמינים שמוצר איכותי צריך גם להראות טוב ולהיות ארוז באריזה שהיא יפה ומושכת ולאפשר ללקוחותינו בחירה עיצובית אינדיבידואלית. מאחר ששואב האבק הרובוטי ממוקם ברוב הבתים במקום מרכזי ונראה לעין, רצינו להפוך אותו לאלמנט החי בשלום עם העיצוב הכללי של הבית. שיתוף הפעולה עם סטודנטים הצעירים, מעצבי העתיד, פתח בפנינו עולם חדש של וורסטיליות, כך שכל אחד יוכל למצוא את העיצוב המושלם עבורו".

צבי פלדמן, ראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון אבני : "הפרויקט עימת את הסטודנטים עם ליבת התקשורת החזותית תוך שימוש בארגז הכלים הבסיסי של המעצב, קרי: סגנון, טעם אישי והרמוניה תוך דיאלוג עיצובי עם ערכי המותג והעדפות קהל היעד."

בין הזוכים:

מקום ראשון- אולגה ליפשיץ : "כשקיבלנו את הפרויקט שוחחתי אנשים שמשתמשים בשואב רובוטי, מהם הבנתי שהרובוט הוא כמו בן בית ולכן הבחירה הראשונה שלי הייתה לעשות דמות, כמו חבר. הבחירה בסמוראי ובגישה הייתה מתוך פניה לשתי סוגי קהלים, גבר ואישה והבחירה בדמויות יפניות הגיעה מסטנדרט גבוה של עבודה ודיוק. הפטיפון הוא יותר מינימליסטי עם ניחוחות של רטרו, חשבתי על משהו שמסתובב בחלל כמו הרובוט, דימוי עם קריצה."

מקום שני – ענבר רוזנבלום : "הקו המנחה שלי היה החיפוש אחר האלמנט שיוכל להסתובב בבית מבלי להיות בולט ושיהיה שייך לסביבה. הגעתי למסקנה שיצירת אמנות היא מסוג הדברים שאנשים מכניסים הביתה על מנת לקשט אותו. עבודות אמנות של פיקאסו, קלימט וואן גוך לא בדיוק בהישג יד, לא מעוררים דיון ונחשבים לקונצנזוס. הם אייקונים ולכן יתקבלו בברכה. אני מאוד אוהבת אמנות והייתי שמחה להכניס אותה לביתי בכל צורה שהיא." 

מקום שלישי- עובדיה רביד ענגל: "רציתי להגיע לקהל גדול ככל שניתן וגם לקהל הילדים כי זה מוצר שמסתובב בבית וילדים קטנים נרתעים ממנו. בסופו של דבר אני מאמין שקהל הצרכנים רוצה פרצוף ידידותי ונעים שכיף לחיות לידו. אפילו הגדלתי את אזור העיניים בשביל להצחיק. המטרה הייתה לתת הרגשה של חיית מחמד שמסתובבת בבית, אך במקום ללכלך היא מנקה. הצבעים שבחרתי רכים, צבעים שיכולים להשתלב בכל סלון ושאינם צועקים בצבעוניות שלהם. "